כאילו נפגשנו רק אתמול
הרומן שלי ושל דניאלה מתחיל הרבה שנים אחורה.
הוא התחיל אי שם על סירה באיי הגלפגוס
ולא זה לא רומן רומנטי
וכן זה היה אחד מהשבועות המאושרים בחיי.
יש בחיים מן חיבורים כאלו שמתחילים ולא נגמרים אף פעם
חיבורים של קליק אני קורא להם.
נשמה אחת פוגשת נשמה אחרת
ויש ביניהן חיבור שאי אפשר להסביר אותו במילים.
כשחזרנו לארץ ישר צירפתי את דניאלה לחבורת סיני שלנו
ולא לא היינו בחופים
על ג׳בלאות טיפסנו, ובפסגות שתינו קפה
ןתמיד הייתה שם גם חבית שוקלד פרה של עלית.
ואז דניאלה ונדב נסעו לחו״ל
בהתחלה לבלגיה ואח״כ לבוסטון
אנחנו עוקבים אחד אחרי השנייה
קריירות מתפתחות, ילדים נולדים, יבשות מפרידות.
והנשמות מחוברות כל הזמן.
ממש לא מזמן סוף סוף דניאלה הגיעה לארץ
כשהיא ביקשה להצטלם ביום הצילום האחרון
קבענו מראש שעה לפני שיהיה לנו זמן
להשלים פערים.
מדהים אותי כל פעם העניין הזה מחדש
יש א.נשים שהשיחה איתם לא הפסיקה מעולם
היא פשוט לא הייתה במילים כאלו ששומעים
אבל בעצם הייתה שם כל הזמן.
עם דניאלה זה בול, אבל בול ככה.
שעה כמובן לא הספיקה לנו
וכמובן שלא סתמנו את הפה גם בין קליק לקליק.
כשדניאלה הלכה
רונית המאפרת אמרה לי
״אתה, איזה חברים יש לך, זה ממש מעורר קנאה״
ואני חשבתי לעצמי שאני באמת בר מזל
ביחוד עם החברות הזאת עם דניאלה
שהתחילה אי שם לפני 30 שנה על סירה בגלפגוס.
אתמול שלחתי לדניאלה את התמונות
וזה הצד שלה של הרומן :
״את עדו אני מכירה מהימים בהם
הוא היה עסוק בלצלם נופים ולא נשים
במקרה שלנו נופי דרום אמריקה וסיני בעיקר.
ליום הצילומים הגעתי
אחרי תקופה ארוכה שבה ראיתי בפייסבוק
איך עדו עם כשרון מצליח לצלם נשים כמוני
בגילי ולהוציא את המיטב והאוטנטי שבהן.
בעבודתי אני פסיכולוגית קלינית
מלווה את אלו שבחרו לחיות בחו״ל מכל סיבה שהיא.
כיוון שרוב עבודתי נעשית און ליין
אני נדרשת לנוכחות אלקטרונית, אתר וכו״.
עד כה השתמשתי בתמונות לא מקצועיות
ונמענתי מלפנות לצלם מתוך חשש שזה ירגיש לי זר ולא טבעי
אחרי הכל אני רוצה שיהיה קשר בין התמונה
לבין מי שהפונים שיפגשו בפועל.
חיכיתי בסבלנות להגיע לארץ אחרי העדרות קורונה ארוכה
והגעתי ליום שהיה פשוט קסום.
רונית המאפרת ועדו היו קשובים לרצון שלי
הצילומים עצמם היו כמעט תוצר לוואי של שיחה נינוחה ומתמשכת. במהלך השיחה עדו שאל אותי:
״ אז איך את חיה עם עצמך?״
עצרתי לרגע וחשבתי שבאותו רגע ממש הרגשתי סבבה עם עצמי
וזאת היתה כבר מתנה.
יש משהו תראפויטי ביום הזה
אפשרות של מפגש עם החלקים היפים שיש בכל אשה
לשים זרקור מפרגן ולהעז להיות.
והתוצאה? אני מזהה את עצמי
זאת אני ביום טוב
עם המבט המפרגן של עדו וכשרון של רונית לטשטש את השנים.
אני הולכת בשמחה לעדכן את האתרים שלי.״ – דניאלה תומר
